Ta'anith
Daf 26a
משנה: אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁבָּהֶן בְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאִין בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִים שֶׁלֹּא לְבַייֵשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרִים. בָּחוּר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה אַתָּה כוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וגו'. בְּיוֹם חֲתוּנָּתוֹ זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ זֶה בִּנְיַין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁייִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
Traduction
R. Simon b. Gamliel dit: il n’y a pas de plus grande fête en Israël que les journées du grand pardon et du 15 Ab. En ces jours, les enfants de Jérusalem sortent vêtus de blanc, en empruntant au besoin de tels vêtements pour ne pas être exposés à la honte si l’on n’en a pas, sauf en ce cas à les tremper dans un bain légal (pour éviter tout contact douteux). Les filles de Jérusalem sortent par groupes dans les champs et vignes, en disant: jeunes gens, levez les yeux et voyez celles que vous allez choisir; ne regardez pas à la beauté, mais à la famille. Ainsi il est dit (Ct 3, 11): Allez, filles de Sion, et voyez le roi Salomon au jour de ses fiançailles, ce qui est une allusion à la promulgation de la Loi, et au jour de la joie de son cœur, ce qui vise la construction du Temple, que nous espérons voir réédifié bientôt, de nos jours.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אמר רשב''ג לא היו ימים טובים לישראל. בשמחה ומחולות כט''ו באב כדמפרש בגמרא שבו כלו מתי מדבר ובטלו השומרים שהושיב ירבעם בן נבט למנוע ישראל לעלות לרגל לירושלים ובו ניתנו הרוגי ביתר לקבורה ובו היו פוסקים מלכרות עצים למערכה לפי שמאז תש כחה של אמה מלייבש העצים ושמא יהיה בהן תולעת מחמת לחותן ופסולין למערכה והוא ג''כ יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל וכן הותרו שבטים לבא זה בזה. וביום הכפורים שבו ניתנו לוחות אחרונות ויום מחילה וסליחה:
בכלי לבן שאולין. אפי' עשירות היו שואלין זה מזו שלא לבייש את מי שאין לה:
כל הכלים טעונין טבילה. קודם שילבשו לפי שאין כל אחת בקיאה בחברתה ושמא נדה היתה:
יוצאת וחולות בכרמים. על דרך אז תשמח בתולה במחול:
למלך שלמה. הקב''ה שהשלום שלו:
ביום חתונתו זו מתן תורה. ביוה''כ שניתנו לוחות אחרונות:
זה בנין בית המקדש. שנתחנך בית המקדש והיה יום הכיפורים מימי החינוך:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. בְּדִין הָיָה שֶׁיְּהוּ מִתְעַנִּין בָּעֲשִׂירִי שֶׁבּוֹ נִשְׂרַף בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְלָמָּה בַתְּשִׁיעִי. שֶׁבּוֹ הִתְחִילָה הַפּוּרְעָנוּת. וְתַנֵּי כֵן. בַּשְּׁבִיעִי נִכְנְסוּ לְתוֹכוֹ. בַּשְּׁמִינִי הָיוּ מְקַרְקְרִין בּוֹ. בַּתְּשִׁיעִי הִצִּיתוּ בוֹ אֶת הָאוּר. וּבָעֲשִׂירִי נִשְׂרַף. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי צִייֵם תְּשִׁיעִי וָעֲשִׂירִי. רִבִּי אָבוּן צִייֵם תְּשִׁיעִי וָעֲשִׂירִי. רִבִּי לֵוִי צִייֵם תְּשִׁיעִי וְלֵילֵי עֲשִׂירִי. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בִּיקֵּשׁ רִבִּי 26a לַעֲקוֹר תִּשְׁעָה בְאַב וְלֹא הִנִּיחוּ לֹו. אָמַר לוֹ רִבִּי לָֽעְזָר. עִמָּךְ הָיִיתִי וְלָא אִיתְאֲמָרַת הָכִי. אֶלָּא בִּיקֵּשׁ רִבִּי לַעֲקוֹר תִּשְׁעָה בְאַב שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת וְלֹא הִנִּיחוּ לוֹ. אָמַר. הוֹאִיל וְנִדְחֶה יִדָּחֶה. אָֽמְרוּ [לוֹ]. יִדָּחֶה לְמָחָר. וְגָזִי לֵיהּ הַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. עַל שְׁנֵיהֶן הוּא אוֹמֵר וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וגו'. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. עִמָּךְ הָיִיתִי וְלָא אִתְאֲמָרַת. אֶלָּא אִם הָֽיְתָה תוֹבַעַת לְהִינָּשֵׂא הַדִּין עִמָּהּ. וְקַרָא עֲלֵיהוֹן. טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן הָאֶחָ֑ד.
Traduction
R. Jérémie dit (169)J., (Megila 1, 4). au nom de R. Hiya b. Aba: il serait juste de jeûner au 10 Ab, jour auquel le Temple fut consumé par les flammes; mais le jeûne a lieu le 9, jour auquel la punition a commencé. En effet, on a enseigné (170)Tossefta ˆ ce, ch. 3.: ils y sont entrés le 7, ont commencé à briser les ustensiles le 8, y ont mis le feu le 9, et la consomption finale a eu lieu le 10, ainsi que R. Aboun et R. Levi. R. Aba b. Zabda dit au nom de R. Hanina (171)J., (Yebamot 6, 6), fin ( 6d). que Rabbi voulut supprimer l’anniversaire du 9 Ab; mais on ne le laissa pas faire. J’étais auprès de toi, lui observa R. Eléazar, lorsque R. Hanina s’est exprimé à ce sujet, et ce n’est pas ce qu’il a dit; seulement, Rabbi avait voulu supprimer un jeûne de 9 Ab qui se trouvait survenir un samedi, et on ne le laissa pas faire; car, puisque le jeûne est ajourné, avait-il dit, omettons-le, et ceux-ci, qui étaient auprès de lui, proposèrent de reculer le jeûne au lendemain (ce qui fut fait). C’est ainsi qu’il a été enseigné d’autre part: R. Yohanan b. Broqa est d’avis d’appliquer à tous deux (à l’homme et à la femme) ce verset (Gn 1, 28): Dieu les bénit et leur dit: croissez et multipliez-vous (en ce sens que le devoir de la reproduction incombe également aux femmes); et R. Eléazar dit au nom de R. Hanina que l’avis de R. Yohanan b. Broqa est admis comme règle. —Non, dit R. Aba b. Zabda, j’étais auprès de toi lorsque R. Hanina a professé son opinion, et il a seulement dit que ce devoir incombe aussi à la femme si elle a demandé à être épousée. A ces cas s’applique le verset (Qo 4, 9): mieux vaut deux qu’un (172)Cf. J., (Gitin 8, 10) ( 49c). (puisque le second auditeur a rectifié ce que le premier avait mal entendu).
Pnei Moshe non traduit
שבו התחילה הפורענות. שלעתותי ערב של תשיעי הציתו בו את האור ותני בתוספתא שלהי פ''ג כן:
ביקש רבי לעקור ט' באב וכו'. גרסינן להא לקמן ביבמות סוף פ''ו על האי דמייתי לקמן:
עמך הייתי. כשאמר ר' חנינא:
וגזי לי. זוג ליה. צ''ל כלומר ודומה לזה כההיא דתנינן תמן ר' יוחנן בן ברוקה אומר על שניהן וכו' ואף האשה מצווה על פ''ו:
ולא איתאמרת. הכי אלא אם היתה תובעת להינשא ובאה בטענה בעינא חוטרא לידא ומרה לקבורה דאז הדין עמה:
טובים השנים. שהייתי טועה בדבר עכשיו טוב לי שהעמדתני על האמת:
מָהוּ יִשַׁנֶּה. יַחֲלִּף. אִין הֲוָה יְלִיף אֲכִיל לִיטְרָא דְקוּפָּד יֵיכוּל פַּלְגָּא. אִין הֲוָה יְלִיף שָׁתֵי קִסְטְ דַחֲמַר יִשְׁתֶּה פַּלְגָּא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד עִיקַּר סְעוּדַת תִּשְׁעָה בְאַב. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. וּבִלְבַד מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּרְתֵּיהוֹן לְקוּלָּא. אָכַל סְעוּדַת תִּשְׁעָה בְאַב מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַטָּן אֲפִילוּ עוֹלֶה עַל שׁוּלְחָנוֹ כִסְעוּדַת שְׁלֹמֹה מוּתָּר. אָכַל סְעוּדָתוֹ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן אֲפִילוּ עוֹלֶה עַל שׁוּלְחָנוֹ כִסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בְשָׁעָתוֹ מוֹתָּר. תַּנֵּי. תִּשְׁעָה בְאַב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת. וְכֵן עֶרֶב תִּשְׁעָה בְאַב שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. אֲפִילוּ עוֹלֶה עַל שׁוּלְחָנוֹ כִסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בְשָׁעָתוֹ מוֹתָּר. רַב מִן דַּהֲוָה אֲכַל כָּל צוֹרְכֵיהּ הֲוָה צְבַע פִּיסְתֵּיהּ בְּקִיטְמָא וְאָמַר. זוֹ הִיא עִיקַּר סְעוּדַת תִּשְׁעָה בְאַב. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּיי הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר׃
Traduction
Le ''changement'', dont parle la Mishna, consistera en ceci: celui qui a l’habitude de manger une livre de viande se contentera d’une demie; celui qui boit d’ordinaire 2 mesures de vin se contentera de la moitié. Toutefois, dit R. Yohanan, cette modification est seulement applicable au principal dernier repas qui précède le jeûne du 9 Ab. Ce détail est à observer, dit R. Oshia, à partir de la 6e heure (depuis midi). R. Yossé applique les 2 recommandations de la Mishna dans le sens le moins sévère: ainsi, on peut manger le principal repas de la veille du jeûne, avant midi, quelque complet que soit ce repas; et de même, on peut manger un repas après la 6e heure, même complet (plus de 2 plats), si c’est l’ordinaire (non le dernier). – On a enseigné: si le 9 Ab survient un samedi, ou si la veille du 9 Ab est en ce jour, il sera permis de manger à l’heure habituelle un repas complet qui sera apporté à la table (sans restriction). Rav, après avoir mangé à sa faim, coupait à part un morceau de pain qu’il trempait dans la cendre et qu’il mangeait ainsi, en disant que c’est le repas spécial à la solennité du 9 Ab, selon ces mots (Lm 3, 16): il m’a brisé les dents avec du gravier, il m’a couvert de cendres.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו ישנה יחלף. ממה שהוא רגיל אם היה רגיל לאכול ליטרא בשר יאכל פלגא:
קסט דחמר. מדה יין ישתה פלגא. ובלבד עיקר סעודת תשעה באב. שהיא סעודה המפסקת:
תרתיהון לקולא. כדפרישית במתני' וכדמפרש ואזיל אבל וכו' ולמטן כלומר מקודם:
הוה צבע. טבל חתיכתו באפר:
יְאוּת אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּמִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָּל לְפָנָיו. אִינוֹ לֹא כוֹפֶה אֶת מִיטָּתוֹ וְלָא יָשֵׁן עַל מִיטָּה כְפוּיָה.
Traduction
– On comprend l’avis de R. Juda, ''de renverser le lit''; pourquoi les autres sages n’adoptent-ils pas cet avis? Ils comparent le deuil de cet anniversaire à celui qui a perdu un parent, et qui, aussi longtemps que l’enterrement n’a pas eu lieu, ne renverse pas le lit et dort même sur un lit non renversé.
Pnei Moshe non traduit
יאות אמר רבי יהודה. מחמת אבילות ומאי טעמא דרבנן עשו אותו כמי שמתו מוטל לפניו ואונן אינו חייב בכפיית המטה עד שיחול עליו אבילות:
Ta'anith
Daf 26b
הלכה: נִיחָא בְיוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁהוּא כַפָּרָה עַל יִשְׂרָאֵל. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב לָמָּה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. שֶׁבּוֹ זְמַן קִיצָה יָפֶה לָעֵצִים. שֶׁכָּל עֵצִים שֶׁהֵן נִקְצָצִין בּוֹ אֵינָן עוֹשִׂין מַאֲכוֹלֶת. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. כָּל עֵץ שֶׁנִּמְצָא בוֹ תוֹלַעַת פָּסוּל מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵחַ. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. שֶׁבּוֹ הִתִּיר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה אֶת פְּרוֹסִדִיּוֹת שֶׁהוֹשִׁיב יְרָבְעָם בֶּן נְבָט עַל הַדְּרָכִים. כַּהֲנָא שָׁאַל [לְרַב]. כָּל הָדָא טִיבוּתָא רַבְּתָא עֲבַד וּכְתִיב בֵּיהּ עָלָ֣יו עָלָ֔ה שַׁלְמַנְאֶ֖סֶר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר. אָמַר לֵיהּ. עַל יְדֵי שֶׁשָּׁמַט אֶת הַקּוֹלָר מִצַּוָּרוֹ וּתְלַייוֹ בְּצַוָּאר הָרַבִּים. לָא אָמַר. כָּל עַמָּא יִסְקוּן. אֶלָּא מָאן דְּבָעֵי מִיסּוּק יִסּוּק. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. וְאָֽמְרִין לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. 26b שֶׁבּוֹ הוּתְּרוּ שְׁבָטִים לָבוֹא זֶה בָזֶה. דִּכְתִיב לֹֽא תִסּוֹב נַֽחֲלָה֙ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵ֔ל מִמַּטֶּה֭ אֶל מַטֶּ֑ה אַחֵר כִּ֣י אִ֗ישׁ בְּנַֽחֲלַת֙ אֲבוּתָיו יִדְבְּק֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וּכְתִיב וְכָל בַּ֞ת יוֹרֶשֶׁת נַֽחֲלָ֗ה מִמַּטּוֹת֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וגו'. וְכִי אֶיפְשַׁר לְבַת לֵירֵשׁ שְׁנֵי מַטּוֹת. תִּיפְתָר שֶׁהָיָה אָבִיהָ מִשֵּׁבֶט אֶחָד וְאִמָּהּ מִשֵּׁבֶט אֶחָד. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. שֶׁבּוֹ הוּתָּר שִׁבְטוֹ שֶׁלְבִּנְיָמִין לָבוֹא בַקָּהָל. דִּכְתִיב אָר֕וּר נוֹתֵן אִשָּׁה֭ לְבִנְיָמִֽן׃ מִקְרָא קָרְאוּ וְקִירְבוּהוּ. מִקְרָא קָרְאוּ וְרִיחָקוּהוּ. מִקְרָא קָרְאוּ וְקִירְבוּהוּ. אֶפְרַ֨יִם֙ וֹמְנַשֶּׁ֔ה כִּרְאוּבֵ֥ן וְשִׁמְע֖וֹן יִֽהְיוּ לִֽי׃ מִקְרָא קָרְאוּ וְרִיחָקוּהוּ. גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִם֭ יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵֽחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ׃ וַאֲדַּיִין לֹא נוֹלַד בִּנְיָמִן. רִבִּי אָבוּן אָמַר. שֶׁבּוֹ בָטַל הַחֶפֶר. וְאָמַר רִבִּי לֵוִי. בְּכָל עֶרֶב תִּשְׁעָה בְאַר הָיָה מֹשֶׁה מוֹצִיא כְרוּז בְּכָל הַמַּחֲנֶה וְאוֹמֵר. צְאוּ לַחֶפֶר צְאוּ לַחֶפֶר. וְהָיוּ יוֹצְאִין וְחוֹפְרִין לָהֶן קְבָרִים וִישֵׁינִים. וּבַשַּׁחַר הָיוּ עוֹמְדִין וּמוֹצְאִין עַצְמָן חֲסֵרִים חַמִשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף וּפְרוּטְרוּט. וּבַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה עָשׂוּ כֵן וְעָֽמְדוּ וּמָֽצְאוּ עַצְמָן שְׁלֵמִים. אָֽמְרוּ. דִּילְמָא דְטָעִינָן בְּחוּשְׁבְּנָא. וְכֵן בָּעֲשָׂרָה וְכֵן בְּאַחַד עָשָׂר וּבִשְׁנֵים עָשָׂר וּבִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּבְאַרבַּע עָשָׂר וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. כֵּיוָן דְּאִשְׁלַם זִיהֲרָא אָֽמְרוּ. דּוֹמֶה שֶׁבִּיטֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָהּ הַגְּזֵירָה קָשָׁה מֵעָלֵינוּ. וְעָֽמְדוּ וְעָשׂוּ יוֹם טוֹב.
Traduction
On comprend que le jour du grand pardon était une des plus grandes fêtes, parce qu’en ce jour le pardon s’étend sur tout Israël; mais quelle est l’importance de la journée du 15 Ab? C’est une époque favorable, dit R. Jacob b. Aha au nom de R. Yossa, pour couper le bois, et tout bois coupé en ce jour ne sera pas exposé à l’atteinte des vers. Or, il a été dit ailleurs (173)Midot 2, 5.: tout bois dans lequel on trouve un ver est impropre à la combustion sur l’autel (c’est une preuve qu’il n’est pas assez sec). Selon R. Hiya b. Ashé au nom de Rav, en ce jour du 15 Ab Osée b. Elah a licencié les postes établis par Jeroboam ben Nebat sur les grandes routes pour interdire les envois à Jérusalem (cette journée commémorative rappelle ce fait). —Mais, demanda Cahana à Rav, puisque cet Osée a fait tant de bien, pourquoi est-il dit de lui (2R 17, 3): Salmanassar roi de Syrie monta contre lui et l’assujettit? —C’est qu’il a relâché le joug (collare) de son cou, suspendu au cou de tous les fidèles; c’est-à-dire il a négligé d’ordonner à tout le peuple de s’y rendre, et il s’est contenté de dire que ceux qui veulent aller à Jérusalem le peuvent désormais. @ Selon R. Samuel b. R. Isaac, ou selon d’autres, il l’a dit au nom de R. Samuel b. Nahman, le 15 Ab rappelle qu’en ce jour il fut permis aux tribus de s’allier entr’elles par mariage; puisqu’il est dit (Nb 36, 7): l’héritage ne sera pas transporté parmi les enfants d’Israël, de tribu en tribu; car chacun des enfants d’Israël demeurera dans l’héritage de la tribu de ses pères; puis (ib. 8): Et toute fille qui sera héritière d’une possession d’entre les tribus des enfants d’Israël sera mariée etc. Or, comment une fille peut-elle hériter de 2 tribus diverses? C’est possible lorsque son père faisait partie d’une tribu et sa mère d’une autre (donc, dès lors, les unions entre 2 tribus étaient autorisées). Les autres sages disent qu’en ce jour du 15 Ab on admit dans la communauté d’Israël la tribu de Benjamin (qui jusque là n’en faisait pas partie), comme il est dit (Jg 21, 18): Maudit soit qui donne sa fille à un benjamite pour femme. Or, on avait lui un verset, que l’on a écarté, disant (Gn 48, 5): Ephraim et Manassé seront pour moi comme Ruben et Siméon; puis on a lu un autre verset, qui a été adopté, savoir (Gn 35, 11): Une nation et une assemblée de nations seront issues de toi, des rois sortirons de ton sein; comme Benjamin n’était pas encore né lorsque Dieu a adressé ces derniers mots à Jacob (174)Midrash Rabba ˆ (Gn 82)Ê; B., Horayot 47a., on peut en conclure que le premier terme est applicable à la naissance future de Benjamin, et l’expression suivante à Manassé et Ephraïm (sans toutefois les considérer comme distincts; donc, Benjamin doit être au nombre des 12 tribus). R. Aboun dit qu’au 15 Ab cessa l’appel mosaïque d’avoir à creuser des fosses (la journée commémorative rappelle ce fait heureux); or, R. Levi dit qu’à chaque veille du 9 Ab Moïse faisait retentir un appel au camp (du désert), disant aux israélites d’aller creuser des tombes; ils exécutaient cet ordre et allaient se coucher; et lorsque le matin ils se levaient et se comptaient, ils voyaient leur nombre réduit d’un peu plus de 15.000 âmes. La dernière année de leur séjour au désert, ils firent de même; mais une fois debout, ils aperçurent que leur nombre était resté entier. Peut-être nous sommes-nous trompés dans le compte du mois, dirent-ils; ils recommencèrent de même le 10 Ab, le 11, le 12, le 13, le 14 et le 15. Lorsqu’ils virent par la pleine lune qu’ils étaient bien au milieu du mois, ils observèrent que Dieu avait dû désormais annuler cette loi terrible: ils se levèrent et fixèrent ce jour comme fête commémorative.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ניחא ביום הכפורים. שמחת יו''ט שהוא יום כפרה על ישראל אלא בט''ו באב למה:
שבו זמן קיצה וכו'. זהו יום האחרון שיפה לקציצת עצים למערכה כהדא דתנינן תמן בפ''ב דמדות:
פרוסדיות. שומרים:
כל הדא טיבותא רבתא עביד הושע בן אלה וכתיב ביה עליו עלה:
מאן דבעי מיסוק יסוק. ולא גזר ואמר כל עמא יסקון לירושלים:
מקרא קראו וכו'. טעות דמוכח בהעתקה יש כאן וכצ''ל מקרא קראו ורחקהו אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומקרא קראו וקרבוהו גוי וקהל גוים יהיה ממך וגו' ועדיין לא נולד בנימין יכן הוא בב''ר פ' פ''ב כלומר שבתחלה דרשו כל המקרא גוי וקהל גוים על אפרים ומנשה לפי שאמר יעקב ליוסף אל שדי וגו' ועתה שני בניך וגו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון וגו' והיו סבורין שכך אמר לו מה שאמר לי אל שדי גוי וקהל גוים ולומר שגוי אחד ממך עתיד להחלק לקהל גוים זה יהיה לך ועתה שני בניך וגו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי והם יחשבו לשני שבטים בין לנחלה ובין לשהן יקראו קהל כל אחד ואחד לשבט בפ''ע ולכל דבר והשתא י''ב שבטים איכא מלבד בנימין ורחקוהו ולבסוף קראו המקרא ודקדקו בו והבינו דהא דכתיב גוי וקהל גוים לא קאי הכל על אפרים ומנשה בלבד אלא דגוי קאי על בנימין וקהל גוים על אפרים ומנשה שהרי עדיין לא נולד בנימין כשאמר לו הקב''ה זה ואם כן ע''כ בנימין הוא ממנין השבטים וקרבוהו ומה שנאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי היינו לענין נחלה בלבד אבל לא לענין שכל אחד ואחד יקראו קהל בפ''ע לכל דבר:
שבו בטל האפר. לדור המדבר וכדמסיק ואזיל שבכל ערב ט''ב היה משה מצוה להוציא כרוז במחנה צאו לחפור קבר לפי שבכל ט' באב מתו אלו שנגזר עליהם וכל אחד ואחד לא מת עד שהוא בן ס' שנה:
חמשה עשר אלף ופרוטרט. יותר כפי החשבון של ל''ח שנה שנגזר עליהם לפי שבשנה השנית נגזרה הגזירה ובין הכל נשתהו במדבר מ' שנה:
ובשנה האחרונה עשו כן וכו'. שיצאו לחפור אע''פ שלא שמעו הכרוז יוצא לפי שכך היו מורגלים ועמדו כולם ומצאו עצמן שלמים ואמרו דילמא דטעינן בחושבנא של החודש ועשו כן בעשרה וכו' כיון שראו שנשלם אור הירח והוא ט''ו בחודש הבינו שבטלה הגזירה ועמדו ועשו אותו י''ט:
כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. רִבִּי יַנַּאי בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. וַאֲפִילוּ נְתוּנִים בַּתֵּיבָה. נְתוּנִים בַּתֵּיבָה וְאַתְּ אָמַר הָכֵן. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ עוֹשֶׂה כֵן הוּא מַשְׁאִילָן.
Traduction
Tous les vêtements, est-il dit, devront être trempés dans un bain légal''. Il en sera de même, dit R. Yanaï b. R. Ismaël, si ces vêtements étaient serrés dans une étoffe. Pourquoi en ce cas le bain est-il aussi prescrit? C’est que grâce à cette règle générale, on n’hésitera pas à les prêter (sachant que celui qui les revêtira se chargera de la purification en cas de doute).
Pnei Moshe non traduit
כל הכלים וכו'. ואפי' נתונים בתיבה ולא נשתמשו בהן מהרבה זמן טעונין טבילה ומתמה ש''ס נתונים בתיבה הן ואת אמר הכין שטעונין טבילה והלא לא נשתמשו בהן מזמן הרבה:
מתוך שאתה עושה כן. להצריכם טבילה היא משאילן ומפני שלפעמים מתעצלת היא להטביל אותן ומניחן כך בהתיבה שחושבת כשאני ארצה ללובשן אני מטבילן ועכשיו שיודעת שחבירתה תטביל אותן מפני הספק שמא היתה חברתי נדה כשלבשה אותן היא משאלת אותה ברצון טוב:
וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת. בָּחוּר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹאִי תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה כול'. הָֽיְתָה בִּתּוֹ שֶׁלְמֶלְךְ שׁוֹאֶלֶת מִבִּתּוֹ שֶׁלְכֹּהֵן גָּדוֹל. בִּתּוֹ שֶׁלְכֹּהֵן גָּדוֹל שׁוֹאֶלֶת מִבִּתּוֹ שֶׁלְמֶלְךְ. הַכְּאוּרוֹת הָיוּ אוֹמְרוֹת. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ (בַּנּוֹאִי) [בַּנּוֹי]. וְהַנָּאוֹת הָיוּ אוֹמְרוֹת. תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִיטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתוּנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. בְּיוֹם חֲתוּנָּתוֹ זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ זֶה בִּנְיַין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁייִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
Traduction
Pour que personne ne rougisse de ces emprunts, même la fille du roi empruntait des vêtements à la fille du grand-prêtre; et celle-ci à son tour emprunte à la première. – Les filles laides disaient aux jeunes gens: Ne regarde pas à la beauté; et les belle disaient de ne faire attention qu’à la famille. Ainsi, il est dit: Allez, filles de Sion, et voyez le roi Salomon etc., par allusion à la Loi et au Temple
Pnei Moshe non traduit
היתה בתו של מלך וכו'. לפי שכל אחת ואחת היתה מחזרת להשאיל מן החשובה ממנה כשאפשר לה וכדי להתנאות במלבושים ואלו שאי אפשר להן להדר אחר החשובות ביותר היו מחליפות זו עם זו ושלא לבייש האחרות עשו דרך השאלה:
והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה. לפי שלא רצו להתפאר ביופין והיה ג''כ הרבה יפפיות לפיכך אומרות תן עיניך במשפחה החשובה:
וכן הוא אומר צאינה משמע שיוצאו' במחול ובשמחה לזכרון מה שנעשה בו ביום מתן תורה ובנין בית המקדש בחינוכו שיבנה במהרה בימינו אמן:
הדרן עלך בשלשה פרקים וכולא מסכתא דתענית ברחמי שמיא
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source